קיסוס נ' נאות עמית יזמות והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

מ ב ו א

1.לפני תביעה כספית להשבת כספי הלוואה על סך 391,471 ₪.

אין חולק כי התובע נתן לחברה – לנתבעת 1 סך של 350,000 ₪. המחלוקת בתיק מתמקדת בחבותם האישית של הנתבעים 2-4 להשיב לתובע את ההלוואה (ר' עמ' 7 לפר' הדיון מיום 13.2.13, שורות 19-20).

רקע עובדתי בתמצית

2.בעת הרלוונטית לתחילת הפרשה היו התובע והנתבע 2, מר אוהד כץ (להלן: "אוהד"), חברים באותה קהילה ובאותו בית הכנסת בישוב צור יגאל. במהלך היכרותם נוצרו בין השניים יחסי קרבה ושיתוף.

3.הנתבעת 1 חברת "נאות עמית" יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "החברה"), כיום מצויה החברה בהליכי פירוק . במועד הרלוונטי, הייתה רשומה בבעלותו של הנתבע 2 ועסקה בתחום בניית פרויקטים למגורים. כנגד הנתבעת 1 נתן ביהמ"ש החלטה בדבר עיכוב הליכים ביום 13.2.13.

4.במהלך שנת 2007 פנה הנתבע 2 לתובע וביקש לעניין אותו ברכישת דירת מגורים, בפרויקט אשר נבנה, אותה עת, על ידי החברה בעפולה. הצעה זו נדחתה בשל חוסר תקציב.

בחלוף זמן לא רב, קיבל התובע החלטה לפרוש מעבודתו במערכת הביטחון ובעקבות כך ציפה לקבל כספי פרישה. עובדה זו גילה התובע באוזנו של אוהד וזה חזר וניסה לשכנעו להשקיע את כספי הפרישה בפרויקט המגורים אשר אמור היה להבנות ע"י החברה בקריית חיים, בשם "הנוטר 53".

5.אוהד שיווק את פרויקט המגורים החדש כהצלחה עתידית מרשימה ולא הסתיר מהתובע את העובדה כי על מנת להתחיל ולממש את הקמת הפרויקט, יהיה צורך בגיוס כספים רבים. עוד ציין אוהד כי השקעה זו תעלה תוך זמן קצר בעשרות מונים.

6.אוהד הפציר בתובע שזה יעמיד לחברה הלוואה בסך כולל של 350,000 ₪ אשר תשמש, כביכול, כמקדמה על חשבון רכישת הדירה בפרויקט.

7.ביום 18.2.09 הוסע התובע מביתו שבצור יגאל אל קריית חיים לבקר באתר בו עתיד היה להיות מוקם הפרויקט. על פי ההסבר שקיבל התובע בשטח, מדובר בקרקע שהוחכרה מהמנהל וכן שהפרויקט נמצא בהליך מתן אישורי הבנייה על ידי הרשויות.

8.בסיום הסיור בשטח, המשיכו התובע ואוהד לעפולה למשרדי החברה, שם המתין להם הנתבע 3, מר יהושע ברק (להלן: "שוקי").

9.לגרסתם של התובע והנתבע 2 – במעמד הפגישה במשרדי החברה, חתמו הצדדים על שני מסמכים "הסכם הלוואה" (אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה) וכן "זיכרון דברים" (צורף כנספח ג' ).

10.במעמד החתימה מסר התובע לנתבעים 100,000 ₪ מהם 75,000 ₪ בשיק ו25,000 ₪ במזומן.

11.על פי האמור בזיכרון הדברים, התחייב התובע להעביר את כספי ההלוואה, בהתאם לשלבי ביצוע הליך הבניה בפרויקט "הנוטר 53". בפועל ובשל לחץ מצד הנתבעים, הזדרז התובע וביום 7.3.09 סיים להעביר לידי החברה 350,000 ₪.

12.בגין כספי ההלוואה, הוציאה החברה חשבונית אחת ע"ס 75,000 ₪ (עליה צוין עבור "דירה בקריית חיים") וכן ארבע קבלות עליהן נרשם כי הכספים התקבלו "עבור: הלוואה".

13.לאחר שמסר התובע את הכספים, החלו להגיע לאוזניו שמועות על הסתבכות הנתבעים בבעיות כספיות שונות. התובע פנה וביקש לקבל את מלוא כספו בחזרה, תוך ביטול הכוונה לרכוש את הדירה בפרויקט ואילו הנתבעים הודיעו כי אין בידם האפשרות להשבת הכספים או לספק בטחונות בגינם.

14.התובע עתר בתביעתו להשבת הכספים אותם הלווה לנתבעים 350,000 ₪ (קרן) וכן לתשלום סך של 25,000 ₪ שבו עמד את נזקיו הכספיים כתוצאה ממתן ההלוואה. יצוין כבר כעת, כי ככל שמדובר בנזקים כספיים נלווים – לא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית מתאימה. הדיון לפיכך מתמקד בעתירה לחיוב הנתבעים בהשבת ההלוואה.

טענות התובע בקצירת האומר